חגים

אז נכון, הייתי צריכה לרשום את הפוסט הזה לפני שבועיים - בחג החנוכה הנפלא שהיה לנו. אך בחג העמוס כל טוב, בטיולים, מסיבות, אורות והמון המון שמן לא מצאתי רגע קט לרשום, וגם רציתי לשבת לנוח ולהסתכל על החג שעבר במבט מבחוץ.

ואם תשאלו "חגים? - וכי למה ברבים"

אז כן גם ההשפעות של החגאות - הכבר פחות נוצריים וכבר יותר שיווקיים מנשבות פה - אמנם יותר ברקע, אך די מורגשות.
וזה נתן לי חומר למחשבה.

פראג היפה

שניה לפני שהתחילו הההתרחשויות המצערות בארץ, קפצנו לאתנחתא קלה לפראג, כאשר מזג האוויר עדיין לא ממש מקפיא והעיר נחה לה לאחר קיץ עמוס מבקרים. החלטות ספונטאניות הן תמיד הטובות ביותר במקרה הזה. וההזדמנות להשתעשע קמעא עם בגדי החורף המבושש לבוא בארץ יותר מקרצה לי.

גרביון מוסיף המון

בחופשת ירח הדבש שלנו, נכנסנו - בעלי ואני - לאחד הקולבואים הגדולים במיאמי. בעודינו עוברים במעברים עמוסים מוצרי צריכה, ניגשת אלי קובנית נמוכת קומה, אוחזת בידי בהתרגשות, ובאנגלית במבטא קובני כבד היא מלהגת בהתרגשות:
"אוי אני אוהבת את הגרביונים שלך! הם מזכירים לי את ילדותי בקובה, שם היינו גורבות גרביונים אלה כחלק מתלבושת בית הספר!"
חייכתי אל הגברת הנרגשת והודתי לה על המחמאה והמשכתי בדרכי.. אך בהביטי לאחור, גיליתי את הבעת התדהמה-מעורבת-בשעשוע השפוכה על פני בעלי. הסברתי לו שמידי פעם קורים לי דברים דומים, אבל זו באמת הייתה אחת אנקדוטות המצחיקות בחיי.

הגרביונים ה"קובניות"

חורף או לא, אותי זה לא מעניין! Winter or not, here I come

זה לא סוד שהחורף זו העונה שאני הכי אוהבת. אפעס, בארצי האהובה (קרי, ישראל) החורף לא ממש לוקח אותנו ברצינות, ומגיע בניחותא רק בסוף נובמבר ככה. השנה הוא ממש הגזים לדעתי.

חשבתי לתומי, שהמעבר לירושלים ישקשק את אמות הסיפין של עצמותי הרגילות לחורף המנומנם של המרכז. ניחמתי ביודעי ששרדתי כמה וכמה טיולים לעיצומו של החורף המקפיא באי המכונה "התפוח הגדול" ועמידה איתנה בסופת השלגים שלא-היתה-כמותה-כבר-10-שנים...

It's no secret that winter is my favorite season. Alas, in my beloved country (i.e. Israel) winter does not really take us seriously and only leisurely arrives in late November-ish. This year things went too far.

I foolishly thought that the infamous Jerusalem cold will rattle my bones unlike the mild winter of Greater Tel Aviv. I was comforted by the fact that I survived several trips to the deep "freezie" winter on an island called "The Big Apple" and braved the blizzard that was "unlike anything seen there in over 10 years!" (Scroll down)

להתכונן לבאות

אמנם הסתיו עדיין לא השיל את עליו עלינו, וצבע הכל באפרוריות קרירה, אך בעולם האופנה מתכוננים כבר לאביב הבא עלינו לטובה. על מסלולי התצוגות השונות ניתן לראות דגמים חדשניים עם קוים שמרניים משהו - שישמחו את ליבנו - הבנות הדתיות. הנה כמה דוגמאות למה שהולך להיות פה בפסח הבא.
אמנם אנו לא הולכות לרכוש את הדגמים הבאים, אך תמיד טוב לדעת אילו צבעים, דוגמאות ופריטים ישמשו אותנו גם להבא. וכאשר אנו מעודכנות באופנה העתידית גם פריט שנקנה עכשיו לראש השנה, סוכות או חנוכה יוכל להוות חלק מהגרדרובה האביבית שלנו.

בתצוגה של מארק ג'ייקובס:

הפסים שולטים בכיפה, הרבה חליפות באורך ברך, שמלות ארוכות, גזרות ישרות וחלקות, פשטניות ומעודנות. צבעים אחידים. 

כפתורים סגורים עד למעלה, חצאיות באורך אמצע, שרוולים ארוכים, צבעים דו-גווניים.

צבעוני זה השחור החדש - Color is the new black

עם כל הכבוד לתושבות מאה שערים - ויש כבוד, השחור הוא לא הצבע השולט בכיפה במסורת היהודית. סבי זצ"ל שהיה רב חשוב, אמר תמיד ל8 בנותיו : "שחור - זה צבע של נוצרים". וכך גדלתי - בידיעה שאם לובשים שחור צריך תמיד להוסיף צבע נוסף כדי לא ללכת בחוקות הגויים.
ממש מפריע לי בעין כשאני הולכת לחתונה בני ברקית, לראות את המוני בנות ישראל היפות לובשות שחורים - איך אפשר לשמוח כשרואים כל כך הרבה שחור בעין?
יש לי מטבע לשון חדש: צבע - ישמח לבב אנוש!

With all do respect to Mea Shearim women the color black is not the king of Jewish tradition. My grandfather who was a prominent Rabbi, always told his eight daughters: "black is the color of Christians." So I grew up knowing that when wearing black take care to always add other colors to it so as not go in "chukot goim."

It really bothers me to see at the average frum wedding that I attend, the masses of beautiful frum Jewish girls wearing black. How can you be happy when you see so much black in front of your eyes?

I have a new saying: "Color gladdens the heart of man!"  
[Translator Note: (Or as the case may be "women.") This is a play on the saying "Wine gladdens..."]

צנוע זה שיק! !Modest is Chic

בימים עברו כאשר שמעו אנשים את המילה צנוע - האסוסיאציה הראשונה שעלתה בראשם הייתה: חנוק, שחור, חם. הלבוש הצנוע היה מוצג כארוך ומסורבל וחסר טעם בעליל... ובעולם הגדול, מי שהייתה חולקת את סגנון הלבוש הזה היתה מלאה, או אחת שלא אוהבת איך שהיא נראית, ומנסה להתחבא תחת שכבות של בגדים.
עולם האופנה בשנות ה90 היה מאופיין בגזרות חצופות חושפות כל חלקה טובה, וקשה היה לנו, כחרדיות, לנבור בהיצע הדל בחנויות הכלליות על מנת להעלות חצאית טובה או איזה סריג מתקבל על הדעת.
בשנים האחרונות יש לאשה החרדית עדנה, בהכנס הגזרות הארוכות - החצאיות והשרוולים, הג'קטים והגרביונים לאופנה
אם תנברו היטב באתרי אופנה ובתצוגות שונות שעולות חדשות לבקרים, תראו - כי הלבוש הצנוע חזר לכותרות. שרוולים הוארכו, מפתח הצוואר עלה למעלה, ברכיים כוסו - וכל זאת בשם האופנה והטעם הטוב. ה"רטרו" וה"וינטאג'" - עשו לנו רק טוב ושנות ה60 שהיו מאופיינות באופנה מוקפדת וצנועה ועם זאת מהודרת ואלגנטית, חזרו ובגדול!

מעצבי על מתחרים זה בזה כדי להציג את השמלה הצנועה באור הזרקורים, וכיום היא סמל לטוב טעם ואופנת על.

וזו רק ההתחלה...

"אני רוצה לצאת לסיבוב קניות בארון שלך"

פעמים רבות מידי שמעתי את המשפט הזה מחברות, מכרות ואפילו סתם נשים ברחוב ששאלו אותי היכן רכשתי זוג נעליים זה או אחר. אינני מתיימרת להתהדר בתואר "מומחית לענייני אופנה" אך לא פעם אני נהנית לטבול את אצבעי בתבשיל זה לערבב את טעמים וריחות שונים ולהנות מהתוצאות. 

מסתבר שגם הסביבה נהנית מכך.

לשם כך אעלה פה מידי פעם מעט מהגיגי, על אופנות העולם המתחלפות, ואלו שנשארות לנצח.

צבעים, בדים, בגדים, נעלים ותכשיטים שונים. כי אמנם אנו - בנות לעם הנצח, שלא שינה את לבושו - בהגדרת צניעות זו או אחרת התואמת לתקופה ולדור. אך אין ספק שתחלופות השנים והעיתים הוסיפו נופך למוצר הנקרא - תלבושת האשה הדתית-חרדית.

לשמחתי אומר, כי בימים אלו הגבולות המגדריים דתים חרדיים - מתחילים להיטשטש דווקא בתחום זה של הלבוש. אם פעם ההבדל היה מובהק, ולא היית רואה פאה על ראשה של אשה דתית, או מטפחת ארוכה על ראשה של חרדית. היום בעידן ה"מיקס אנד מאץ'" (ערבב ולבש) לא אחת ולא שתיים רואים מטפחות מעוצבות על ראשיהן של חרדיות וחצאיות שאינן מטאטאות את הרצפה במגזר הדתי - לאומי.

אמנם דבר לא קל הוא, לאנשים שהפרטיות חשובה להם, לפתוח את ארון הבגדים - וארון הנעלים הפרטי שלהן, אך אם אצליח בכך לעזור, ולו במעט לאלו הטובעות במיימיו השופעים של נהר הרשתות הגדולות ואתרי האופנה הלא נגמרים ורוצות לדוג כמה פנינים לארונן הפרטי - והיה זה שכרי!

אז, בואו נצא לדרך...