גרביון מוסיף המון

בחופשת ירח הדבש שלנו, נכנסנו - בעלי ואני - לאחד הקולבואים הגדולים במיאמי. בעודינו עוברים במעברים עמוסים מוצרי צריכה, ניגשת אלי קובנית נמוכת קומה, אוחזת בידי בהתרגשות, ובאנגלית במבטא קובני כבד היא מלהגת בהתרגשות:
"אוי אני אוהבת את הגרביונים שלך! הם מזכירים לי את ילדותי בקובה, שם היינו גורבות גרביונים אלה כחלק מתלבושת בית הספר!"
חייכתי אל הגברת הנרגשת והודתי לה על המחמאה והמשכתי בדרכי.. אך בהביטי לאחור, גיליתי את הבעת התדהמה-מעורבת-בשעשוע השפוכה על פני בעלי. הסברתי לו שמידי פעם קורים לי דברים דומים, אבל זו באמת הייתה אחת אנקדוטות המצחיקות בחיי.

הגרביונים ה"קובניות"

היא באמת לא היתה היחידה, גם בניסיון הקצר שהיה לי בעסקי הנדל"ן אחת הקונות שהגיעה כמעט כל יום למשרד הייתה בודקת אילו גרביונים ציוותתי לתלבושת שלי באותו היום, ומתענגת על הבחירות השונות :)

הרומן שלי עם גרביונים התחיל לפני שנים רבות, זה התחיל בשחור - אז התחלתי רק להשתמש בגרביונים בדוגמאות שונות,  המשיך בקולור בלוק (בלוקי צבע) מאוזנים בהתחלה וגם פחות בהמשך (המאוזנים: חום, סגול מעושן, אפור שחור. והקצת יותר מטורפים: צהוב חרדל, ורוד זוהר, פרחוני)

זכורני כי חברתי הטובה ואני רצנו ברחבי פריז למצוא זוג גרביונים פרחוני - לשם השעשוע.. וכאשר מצאנו - לא פחות ולא יותר בH&M פריז (או איך שהם מכנים את זה "השם" - באמת! לא בצחוק, גרמנו למסעדה שלמה לפרוץ בצחוק כשגילינו את זה..) הסתובבנו בארמון ורסאי עם הגרבים המדוברות ולעיני הפריזאים שלא חסכו בהערות.

הקפריזה הפריזאית

מאז שגיליתי את מכרה הזהב במנהטן - אמריקן אאוטפיטרס - שם הם מוכרים זוג ב20$ על כל הדוגמאות והצבעים, אין ביקור בעיר הגדולה שאני לא פוקדת את החנות ויוצאת עם שלל גרביונים משמחי לבב:)

כבנות שומרות תורה ומצוות עלינו לכסות את רגלינו, ואם כבר אנו עושות זאת, למה שלא נעשה את זה בשמחה ובסטייל ואף נהנה מכך?:)