אז נכון, הייתי צריכה לרשום את הפוסט הזה לפני שבועיים - בחג החנוכה הנפלא שהיה לנו. אך בחג העמוס כל טוב, בטיולים, מסיבות, אורות והמון המון שמן לא מצאתי רגע קט לרשום, וגם רציתי לשבת לנוח ולהסתכל על החג שעבר במבט מבחוץ.
ואם תשאלו "חגים? - וכי למה ברבים"
אז כן גם ההשפעות של החגאות - הכבר פחות נוצריים וכבר יותר שיווקיים מנשבות פה - אמנם יותר ברקע, אך די מורגשות.
וזה נתן לי חומר למחשבה.
במקום שאני גדלתי מתנות ואורות מנצנצים באיזור כסלו-טבת התחברו לי ישירות לתודעה של חג החנוכה הטהור, הנקי, הפשוט ומחמם הלב. חיכינו בכליון עיניים לחג הזה - בו החופשה מוקדשת נטו לביקורים משפחתיים, מסיבות חנוכה, ואירועים חברתיים שונים.
אך בשנים האחרונות נוכחתי לדעת כי ילדי היהודים הגרים בארצות הניכר הרגישו קצת אחרת בתקופה זו של "דצמבר ינואר". בטיול פשוט ברחובות השכונה בית יהודי התאפיין בהעדר אורות בוהקים ומנצנצים, מתנות החג הפכו ל "כדי שלא נהיה כמו..." ושלג בתקופה הזו היה רק כי לגויים יש "וייט אקסמס". במקומות העבודה מרגישים ה"מכבים" כזרים, ובחוסר נעימות חשים צורך לקנות "מתנות חגא" לעמיתיהם הגויים. ארוחת ערב מסורתית בימים אלו היא - אוכל סיני כדי להרגיש קרובים לעוד מישהו שחסר לו את ה"אוירה המתאימה". ואולי אולי איפשהו בלב צביטה קטנה של ... קנאה?
במקום שאף של ילד יהודי קטן ותמים נדבק לשמשה צבעונית וזוהרת עם בובות המתנועעות וניצנוצים מזויפים., ויהודי בוגר מוצא את עצמו מזמזם לעצמו ניגוני ניכר - הועם הזוהר של החג האמיתי - חג החנוכה.
בגלות כמו בגלות לא תמיד הרע מתגלם בגטו או בגויים המתאכזרים ליהודים - לפעמים הרע מתלבש בדמות גוי טוב המציע לך בנדיבות לשתות ולחגוג איתו, קונה לך מתנות ומפתה אותך בזוהר ובשפע.
אינני שופטת חלילה אף יהודי שגדל בתנאים מסוימים, אף אני נהניתי מהמכירות והמבצעים הרבים בימים אלו, ומהליכה ברחובות ניו יורק הקסומה והמושלגת. אני רק רוצה לחדד את הנקודה, שאין לנו צורך ברעש וצילצולים בומבסטיים כדי לחגוג את החגים שלנו, ובודאי ובודאי אין לנו צורך להשוות ביניהם - לחנוכיה ולעץ אין כל מקום יחד באותו לב. לחגים שלנו נשאיר את הטוהר והחמימות האמיתית.
חנוכה הוא חג אמיתי - והשמחה בו מגיעה מבפנים, מסיפורי גבורת הרוח על חומר של היהודים, מאמירת ההלל והשירה, מהנרות הצנועים המנצנצים מכל בית, ומזכירת בית המקדש המדהים ביופיו עומד שוב על היכנו. אין לנו כל צורך ב"אכיפת" אוירת החג על ליבנו. ליבנו שר מעצמו, והשמחה גואה ומשתלטת על סביבותינו.
כל שאנו צריכים לזכור הוא, שאנחנו המקור לכל דת ומנהג ותפקידינו אנו להיות אור לגויים.
ועכשיו אם תשאלו "מה לאופנה ולכל זה"? - רוצו וקנו עכשיו און ליין - יש סיילים מצוינים:)
ואם תשאלו "חגים? - וכי למה ברבים"
אז כן גם ההשפעות של החגאות - הכבר פחות נוצריים וכבר יותר שיווקיים מנשבות פה - אמנם יותר ברקע, אך די מורגשות.
וזה נתן לי חומר למחשבה.
במקום שאני גדלתי מתנות ואורות מנצנצים באיזור כסלו-טבת התחברו לי ישירות לתודעה של חג החנוכה הטהור, הנקי, הפשוט ומחמם הלב. חיכינו בכליון עיניים לחג הזה - בו החופשה מוקדשת נטו לביקורים משפחתיים, מסיבות חנוכה, ואירועים חברתיים שונים.
אך בשנים האחרונות נוכחתי לדעת כי ילדי היהודים הגרים בארצות הניכר הרגישו קצת אחרת בתקופה זו של "דצמבר ינואר". בטיול פשוט ברחובות השכונה בית יהודי התאפיין בהעדר אורות בוהקים ומנצנצים, מתנות החג הפכו ל "כדי שלא נהיה כמו..." ושלג בתקופה הזו היה רק כי לגויים יש "וייט אקסמס". במקומות העבודה מרגישים ה"מכבים" כזרים, ובחוסר נעימות חשים צורך לקנות "מתנות חגא" לעמיתיהם הגויים. ארוחת ערב מסורתית בימים אלו היא - אוכל סיני כדי להרגיש קרובים לעוד מישהו שחסר לו את ה"אוירה המתאימה". ואולי אולי איפשהו בלב צביטה קטנה של ... קנאה?
במקום שאף של ילד יהודי קטן ותמים נדבק לשמשה צבעונית וזוהרת עם בובות המתנועעות וניצנוצים מזויפים., ויהודי בוגר מוצא את עצמו מזמזם לעצמו ניגוני ניכר - הועם הזוהר של החג האמיתי - חג החנוכה.
בגלות כמו בגלות לא תמיד הרע מתגלם בגטו או בגויים המתאכזרים ליהודים - לפעמים הרע מתלבש בדמות גוי טוב המציע לך בנדיבות לשתות ולחגוג איתו, קונה לך מתנות ומפתה אותך בזוהר ובשפע.
אינני שופטת חלילה אף יהודי שגדל בתנאים מסוימים, אף אני נהניתי מהמכירות והמבצעים הרבים בימים אלו, ומהליכה ברחובות ניו יורק הקסומה והמושלגת. אני רק רוצה לחדד את הנקודה, שאין לנו צורך ברעש וצילצולים בומבסטיים כדי לחגוג את החגים שלנו, ובודאי ובודאי אין לנו צורך להשוות ביניהם - לחנוכיה ולעץ אין כל מקום יחד באותו לב. לחגים שלנו נשאיר את הטוהר והחמימות האמיתית.
חנוכה הוא חג אמיתי - והשמחה בו מגיעה מבפנים, מסיפורי גבורת הרוח על חומר של היהודים, מאמירת ההלל והשירה, מהנרות הצנועים המנצנצים מכל בית, ומזכירת בית המקדש המדהים ביופיו עומד שוב על היכנו. אין לנו כל צורך ב"אכיפת" אוירת החג על ליבנו. ליבנו שר מעצמו, והשמחה גואה ומשתלטת על סביבותינו.
כל שאנו צריכים לזכור הוא, שאנחנו המקור לכל דת ומנהג ותפקידינו אנו להיות אור לגויים.
ועכשיו אם תשאלו "מה לאופנה ולכל זה"? - רוצו וקנו עכשיו און ליין - יש סיילים מצוינים:)
