גרביון מוסיף המון

בחופשת ירח הדבש שלנו, נכנסנו - בעלי ואני - לאחד הקולבואים הגדולים במיאמי. בעודינו עוברים במעברים עמוסים מוצרי צריכה, ניגשת אלי קובנית נמוכת קומה, אוחזת בידי בהתרגשות, ובאנגלית במבטא קובני כבד היא מלהגת בהתרגשות:
"אוי אני אוהבת את הגרביונים שלך! הם מזכירים לי את ילדותי בקובה, שם היינו גורבות גרביונים אלה כחלק מתלבושת בית הספר!"
חייכתי אל הגברת הנרגשת והודתי לה על המחמאה והמשכתי בדרכי.. אך בהביטי לאחור, גיליתי את הבעת התדהמה-מעורבת-בשעשוע השפוכה על פני בעלי. הסברתי לו שמידי פעם קורים לי דברים דומים, אבל זו באמת הייתה אחת אנקדוטות המצחיקות בחיי.

הגרביונים ה"קובניות"

חורף או לא, אותי זה לא מעניין! Winter or not, here I come

זה לא סוד שהחורף זו העונה שאני הכי אוהבת. אפעס, בארצי האהובה (קרי, ישראל) החורף לא ממש לוקח אותנו ברצינות, ומגיע בניחותא רק בסוף נובמבר ככה. השנה הוא ממש הגזים לדעתי.

חשבתי לתומי, שהמעבר לירושלים ישקשק את אמות הסיפין של עצמותי הרגילות לחורף המנומנם של המרכז. ניחמתי ביודעי ששרדתי כמה וכמה טיולים לעיצומו של החורף המקפיא באי המכונה "התפוח הגדול" ועמידה איתנה בסופת השלגים שלא-היתה-כמותה-כבר-10-שנים...

It's no secret that winter is my favorite season. Alas, in my beloved country (i.e. Israel) winter does not really take us seriously and only leisurely arrives in late November-ish. This year things went too far.

I foolishly thought that the infamous Jerusalem cold will rattle my bones unlike the mild winter of Greater Tel Aviv. I was comforted by the fact that I survived several trips to the deep "freezie" winter on an island called "The Big Apple" and braved the blizzard that was "unlike anything seen there in over 10 years!" (Scroll down)